דומים אבל שונים: שני בתים, אדריכל אחד
אחד ברשפון והשני ברמת השרון, ובשניהם מתגוררים זוג הורים עם שני ילדיהם. את שני הבתים שעיצב אותו אדריכל, שהקפיד ליצור חללי אירוח מיוחדים ועיצב אותם בהתאמה לצורכי הדיירים: כפרי לעומת מודרני, עם שפע יצירות אמנות בין שני הבתים, של האדריכל חקי זמיר, מפרידות רק עשר דקות נסיעה. האחד אמנם ברמת השרון והשני ברשפון - אבל הדמיון ביניהם מאפשר לראות אותם כחלק משכונה שבה טיפוסי בתים דומים שנתפרו אישית לכל לקוח ובהתאמה לכל חלקה, כיוון ונוף. ניתוח של הבתים, שבשניהם גרים זוג הורים עם שני ילדים, מאפשר לערוך ביניהם השוואה כאילו היו מוצגים בתערוכה זה לצד זה.
צילום אלעד שריג
בשני הבתים קל לזהות חלוקה לשני גושים, שתי תיבות מלבניות, האחת משמשת כאזור האירוח הרשמי והשנייה כאזור שירות לאירוח עם מטבח רחב (בדומה לעקרונותיו של האדריכל הנודע לואי קאהן, שדגל בהפרדה בין איזורי המשרת והאורח).
בין המטבח לאזור האירוח תוכנן חלל ביניים כפול בגובהו, המתווך ומפריד ביניהם לכל הגובה: ברמת השרון זהו גרם המדרגות, וברשפון חדר האוכל.
צילום אלעד שריג
"הרשו לי לתכנן פינת אוכל מיד בכניסה לבית, וזו הדרמה וההפתעה של החלל, שמתרומם בכניסה בבת אחת מעל שולחן האוכל ומייצר את החגיגה במרכז הבית", מסביר האדריכל זמיר על הבית ברשפון.
הבית ברשפון מפנה את גבו באמצעות חלונות קטנים ודלת הכניסה כלפי הרחוב שנמצא במערב, ומפנה את מבטו ואת פתחיו הגדולים לנוף הפרדסים הנשקף מלוא העין. בבית ברמת השרון, לעומת זאת, אין מבט רחוק לאופק – בגלל הצפיפות העירונית – והתחושה אינטימית יותר – הנוף מקומי, מתקבל מהגינה הביתית ומתגלה אט-אט.
מי שמבקר בבית עורך בו מעין טיול, מרגע כניסתו מדלת הכניסה בצד הבית, דרך שלושה חללים ממוסגרים ועד המעבר לחדר האירוח הפונה לגינה צפונית במסכת של שלושה שערים.
נראה שזמיר, שעבד תקופה אצל האדריכלית עדה כרמי-מלמד, מאמין כמוה בתנועה בבית, ושהדרך אל הכורסה חשובה יותר מהכורסה עצמה.
צילום אלעד שריג
כלומר, שחללי המעבר בבית חשובים באותה מידה כמו החדרים עצמם. לכן לבית ברמת השרון המבקר נכנס למבואת כניסה, ממנה עובר לחלל שחציו משמש לשירות עם אי מטבח שבהמשכו שולחן אוכל, משם חולף ליד עמוד המגדיר את המעבר בין אזור השירות לאזור המשורת, ולסיום עובר דרך חלל כפול של מדרגות המשמש כמבואה לפני הכניסה האמיתית לחלל האירוח.
אורכו של המסע הזה, כ-16 מטר מקצה לקצה, והוא מודגש מצד חדר האירוח בשני חלונות צרים וארוכים הממשיכים את המסע החוצה, בעוד שבצד השני, ליד מבואת הכניסה, תלויה מראה עגולה שחורה המכפילה את המרחק הרב.
לעומת זאת, בבית ברשפון המסע מהכניסה קצר מאוד, ואילו המסע הארוך עובר מאזור האירוח ועד למטבח וגרם המדרגות. אורכו דומה למסע ברמת השרון. גם כאן עובר הנוסע המתמיד בין חללים שונים, כשהפעם מודגשים אלה באמצעות חומר שונה: מסגרות ברזל כהות שמתכתבות עם מסגרות החלונות והדלתות מפרופיל בלגי.
מבחינת צבעים, הבית ברשפון כולל חומרים וצבעים כהים וחמים יותר המתאימים לאווירה הכפרית של הבית, כמו ברזל אפור כהה, פרקט עץ אלון חום כהה, רפפות חיצוניות אפורות וטיח בגווני קפה. לעומתו הבית ברמת השרון מודרני יותר וכולל מסגרות פתחים מאלומיניום כסוף, אבן ופרקט בהירים לריצוף, וילונות גלילה פנימיים מבד בצבע קרם וטיח שמנת.
עם זאת, בשני הבתים ניתן למצוא שטיחים המגדירים חלל, מאווררי תקרה בחדרי השינה ומדרגות עץ גושני התלויות בין קירות מטוייחים.
מעניין לציין שאפשר לחוש באופן פיזי בחללי המעבר: מדרכי העץ של המדרגות דומים לריצוף פרקט האלון, אך מעובדים מעץ גושני באופן שאינו ישר ומהוקצע, וכך אפילו עיוורים יכולים להרגיש ברגליהם את הגבשושיות והגלים בעץ.
אותם עיוורים, אם רק ימששו בידיהם את קירות הבניין, יגלו כי אותו טיח בטקסטורה גסה המשמש לחיפוי החוץ חוזר שוב בקירות הפנים של חלק מהחללים.
בשני הבתים משמש גרם המדרגות להפרדה גם בקומה השנייה, בין חדרי השינה של ההורים והילדים. חדר ההורים מרווח, מואר וגדול עם ארון בגדים בתוכו במקום חדר ארונות חשוך, ובחדר הילדים, ברמת השרון, ניתן לראות נישות צבעוניות בוורוד או ירוק המשמשות כמדף לספרים ולצעצועים מעל המיטה.
צילום אלעד שריג
בשני הבתים בולטים פריטי אמנות: מעל מיטת ההורים ברשפון וכן בסלון תלויים תצלומים של האמן גדי דגון, בעוד ברמת השרון תלויים תשעה תצלומים של סיגלית לנדאו, ציורים צבעוניים ליד שולחן האוכל ואחד גדול בסלון של האמנית ההולנדית Anuli Croon.
את האווירה התרבותית משלימה ספרייה גדולה בקומת הגלריה ברשפון, הבנויה מגבס בדומה לגיאומטריית המדפים שמסביב לדלת הכניסה שבקומה שמתחתיה.
משטחי הכיורים ברמת השרון יצוקים בטון שחור במטבח, שירותי האורחים יצוקים בטון אפור, ושני ראשי המקלחת לכל אחד מההורים נוספו הפעם באופן מפתיע לשני כיורים שהפכו כבר לסטנדרט מקובל בחדרי הרחצה.
את שני הבתים מקיפות גינות מוריקות ולוחות עץ המשמשים הן לריצוף החוץ והן לפרגולות המקיפות את הבתים, יחד עם חצרות אנגליות מונמכות המחדירות אור טבעי למרתפים.
בסיכומו של הסיור המודרך הזה בתערוכת מיני-רטרוספקטיבה של חקי זמיר, אפשר לומר שלמרות השוני בין שני הבתים ניתן בקלות לזהות את טביעת אצבעו של האמן.
הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"
אחד ברשפון והשני ברמת השרון, ובשניהם מתגוררים זוג הורים עם שני ילדיהם. את שני הבתים שעיצב אותו אדריכל, שהקפיד ליצור חללי אירוח מיוחדים ועיצב אותם בהתאמה לצורכי הדיירים: כפרי לעומת מודרני, עם שפע יצירות אמנות בין שני הבתים, של האדריכל חקי זמיר, מפרידות רק עשר דקות נסיעה. האחד אמנם ברמת השרון והשני ברשפון - אבל הדמיון ביניהם מאפשר לראות אותם כחלק משכונה שבה טיפוסי בתים דומים שנתפרו אישית לכל לקוח ובהתאמה לכל חלקה, כיוון ונוף. ניתוח של הבתים, שבשניהם גרים זוג הורים עם שני ילדים, מאפשר לערוך ביניהם השוואה כאילו היו מוצגים בתערוכה זה לצד זה.
בשני הבתים קל לזהות חלוקה לשני גושים, שתי תיבות מלבניות, האחת משמשת כאזור האירוח הרשמי והשנייה כאזור שירות לאירוח עם מטבח רחב (בדומה לעקרונותיו של האדריכל הנודע לואי קאהן, שדגל בהפרדה בין איזורי המשרת והאורח).
בין המטבח לאזור האירוח תוכנן חלל ביניים כפול בגובהו, המתווך ומפריד ביניהם לכל הגובה: ברמת השרון זהו גרם המדרגות, וברשפון חדר האוכל.
חגיגה במרכז הבית
בשני המקרים ניתן לצפות מהקומה השנייה מטה, ובשניהם מנוצל החלל הגבוה למיזוג אוויר, לתקרה אקוסטית ולגופי תאורה מעוצבים המשתלשלים מהחלל הכפול, שזמיר משתמש בהם להגדרת חלל באמצעות גודלם, צבעם וצורתם במקומות נוספים בבית."הרשו לי לתכנן פינת אוכל מיד בכניסה לבית, וזו הדרמה וההפתעה של החלל, שמתרומם בכניסה בבת אחת מעל שולחן האוכל ומייצר את החגיגה במרכז הבית", מסביר האדריכל זמיר על הבית ברשפון.
הבית ברשפון מפנה את גבו באמצעות חלונות קטנים ודלת הכניסה כלפי הרחוב שנמצא במערב, ומפנה את מבטו ואת פתחיו הגדולים לנוף הפרדסים הנשקף מלוא העין. בבית ברמת השרון, לעומת זאת, אין מבט רחוק לאופק – בגלל הצפיפות העירונית – והתחושה אינטימית יותר – הנוף מקומי, מתקבל מהגינה הביתית ומתגלה אט-אט.
מי שמבקר בבית עורך בו מעין טיול, מרגע כניסתו מדלת הכניסה בצד הבית, דרך שלושה חללים ממוסגרים ועד המעבר לחדר האירוח הפונה לגינה צפונית במסכת של שלושה שערים.
הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה
נראה שזמיר, שעבד תקופה אצל האדריכלית עדה כרמי-מלמד, מאמין כמוה בתנועה בבית, ושהדרך אל הכורסה חשובה יותר מהכורסה עצמה.
כלומר, שחללי המעבר בבית חשובים באותה מידה כמו החדרים עצמם. לכן לבית ברמת השרון המבקר נכנס למבואת כניסה, ממנה עובר לחלל שחציו משמש לשירות עם אי מטבח שבהמשכו שולחן אוכל, משם חולף ליד עמוד המגדיר את המעבר בין אזור השירות לאזור המשורת, ולסיום עובר דרך חלל כפול של מדרגות המשמש כמבואה לפני הכניסה האמיתית לחלל האירוח.
אורכו של המסע הזה, כ-16 מטר מקצה לקצה, והוא מודגש מצד חדר האירוח בשני חלונות צרים וארוכים הממשיכים את המסע החוצה, בעוד שבצד השני, ליד מבואת הכניסה, תלויה מראה עגולה שחורה המכפילה את המרחק הרב.
לעומת זאת, בבית ברשפון המסע מהכניסה קצר מאוד, ואילו המסע הארוך עובר מאזור האירוח ועד למטבח וגרם המדרגות. אורכו דומה למסע ברמת השרון. גם כאן עובר הנוסע המתמיד בין חללים שונים, כשהפעם מודגשים אלה באמצעות חומר שונה: מסגרות ברזל כהות שמתכתבות עם מסגרות החלונות והדלתות מפרופיל בלגי.
אווירה כפרית לעומת אווירה מודרנית
מבחינת צבעים, הבית ברשפון כולל חומרים וצבעים כהים וחמים יותר המתאימים לאווירה הכפרית של הבית, כמו ברזל אפור כהה, פרקט עץ אלון חום כהה, רפפות חיצוניות אפורות וטיח בגווני קפה. לעומתו הבית ברמת השרון מודרני יותר וכולל מסגרות פתחים מאלומיניום כסוף, אבן ופרקט בהירים לריצוף, וילונות גלילה פנימיים מבד בצבע קרם וטיח שמנת.
עם זאת, בשני הבתים ניתן למצוא שטיחים המגדירים חלל, מאווררי תקרה בחדרי השינה ומדרגות עץ גושני התלויות בין קירות מטוייחים.
מעניין לציין שאפשר לחוש באופן פיזי בחללי המעבר: מדרכי העץ של המדרגות דומים לריצוף פרקט האלון, אך מעובדים מעץ גושני באופן שאינו ישר ומהוקצע, וכך אפילו עיוורים יכולים להרגיש ברגליהם את הגבשושיות והגלים בעץ.
אותם עיוורים, אם רק ימששו בידיהם את קירות הבניין, יגלו כי אותו טיח בטקסטורה גסה המשמש לחיפוי החוץ חוזר שוב בקירות הפנים של חלק מהחללים.
ספרייה גדולה ופריטי אמנות
בבית ברשפון הוא מגדיר את חלל המעבר המרכזי שנדמה לפאטיו, ואילו בבית ברמת השרון הוא נמשך פנימה משלושה קירות: קיר החומה, קיר ההפרדה בין הכניסה לחדר האוכל והמטבח וקיר ההפרדה בין אלה לבין חדר האירוח.בשני הבתים משמש גרם המדרגות להפרדה גם בקומה השנייה, בין חדרי השינה של ההורים והילדים. חדר ההורים מרווח, מואר וגדול עם ארון בגדים בתוכו במקום חדר ארונות חשוך, ובחדר הילדים, ברמת השרון, ניתן לראות נישות צבעוניות בוורוד או ירוק המשמשות כמדף לספרים ולצעצועים מעל המיטה.
בשני הבתים בולטים פריטי אמנות: מעל מיטת ההורים ברשפון וכן בסלון תלויים תצלומים של האמן גדי דגון, בעוד ברמת השרון תלויים תשעה תצלומים של סיגלית לנדאו, ציורים צבעוניים ליד שולחן האוכל ואחד גדול בסלון של האמנית ההולנדית Anuli Croon.
את האווירה התרבותית משלימה ספרייה גדולה בקומת הגלריה ברשפון, הבנויה מגבס בדומה לגיאומטריית המדפים שמסביב לדלת הכניסה שבקומה שמתחתיה.
בטון שחור ואפור
חלוקה באמצעות מחיצת זכוכית, כמעט לא מורגשת, מפרידה בין המקלחת לאסלה בחדר הרחצה של ההורים ברשפון המרוצף בטון, שדומה מעט לריצוף אבן הג'ת בחדר הרחצה ברמת השרון (עיצוב פנים לאמבטיות, ארונות וחדרי ילדים ברמת השרון: מיכל הרמלין).
את שני הבתים מקיפות גינות מוריקות ולוחות עץ המשמשים הן לריצוף החוץ והן לפרגולות המקיפות את הבתים, יחד עם חצרות אנגליות מונמכות המחדירות אור טבעי למרתפים.
בסיכומו של הסיור המודרך הזה בתערוכת מיני-רטרוספקטיבה של חקי זמיר, אפשר לומר שלמרות השוני בין שני הבתים ניתן בקלות לזהות את טביעת אצבעו של האמן.
הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"
דקל גודוביץ', "בניין ודיור"
צילום: אלעד שריג
צילום: אלעד שריג
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה