יום שלישי, 3 באפריל 2012

צילום אדריכלות ועיצוב פנים (מתוך מגזין בניין ודיור)


מכפיל דירה

גלגלים, קיפולים, הזזות, הסתרות, הכפלות - אלה רק חלק מהרעיונות שהפכו דירה תל-אביבית קטנה לגדולה



מאת: דקל גודוביץ
צילום: אלעד שריג
אדריכלות: פריצקי ליאני, שטח הדירה: 100 מ
בתמונה למעלה: לעולים לקומת הגג נגלה המטבח, אלא אם דלת האקורדיאון החצי שקופה שלו סגורה. הצלליות והאור הפנימי מרמזים על מה שמסתתר מאחורי המחיצה הייחודית שהובאה ארצה בייבוא אישי של האדריכלים.


הרחוב בתל-אביב שבו שוכנת הדירה צר וקטן כל כך, עד שיש בו רק נתיב נסיעה אחד לדיירי הרחוב. על חניה משני צדדיו אין בכלל מה לדבר. הצפיפות האורבנית הזו הולידה פתרון יצירתי של מכפילי חניה, כלומר חניה בקומות. קשה שלא לחשוב על הפתרון הזה כשעולים לדירת הגג הדו-מפלסית שעיצבו האדריכלים איתי פריצקי ופאולה ליאני עבור זוג הורים ונערה בוגרת. וכשעולים לקומת הגג, קשה שלא להתפעל עוד יותר איך הצליחו צמד האדריכלים להפוך חדר אחד על הגג לסלון, מטבח ופינת אוכל.

                               צילום אלעד שריג
כנראה שגם האדריכלים המקוריים של הדירה לא חשבו שזה אפשרי, כשקבעו את שלושת השטחים המשותפים הללו בקומה התחתונה והגדולה יותר, יחד עם חדר שינה בודד בקצה, בעוד שבקומה העליונה סידרו חדר שינה להורים. ההחלטה המרעננת להפריד בעזרת המפלסים בין הפרטי לציבורי, להפוך את הסדר ולהעלות את השטחים הציבוריים למעלה, מעידה על מהפך מחשבתי שדרש יציאה מהקיבעון התכנוני הישראלי ועל מציאת פתרונות יצירתיים בעיצוב ובריהוט.
עם כל הכבוד למטבחים פתוחים, בחלל קטן העניין יכול להפריע. הפתרון היה לסגור את המטבח ולהעניק לו חדר משלו. במקרה הזה רוחבו של החדר הוא 70 ס"מ


נתחיל במהפך המחשבתי. הישראלי הממוצע לא אוהב שהאורחים שלו משוטטים בביתו ומטפסים במדרגות. גם האורח הישראלי פותח את הדלת, רואה את הסלון ומתיישב, מקסימום זז קצת שמאלה לשירותים. הרעיון שהאורחים יראו מה יש בקומה אחת ואחר כך עוד יתאמצו ויטפסו לקומה השנייה נפוץ בבתים טוריים בבריטניה, אך לא בישראל. אלא שאין באמת סיבה מדוע לא לייבא אותו לאקלים הישראלי הנוח כשיש מרפסת גג נרחבת לאירוח חוץ. לכך נדרש מהפך חשיבתי, מהפך שצריך להיות מלווה ביכולת לנצל 23 מ"ר של חדר על הגג.

                                         צילום אלעד שריג
אולם גם אם הגג מאפשר ישיבת חוץ, עדיין יש לדאוג לאירוח בפנים, ועם כל הכבוד למטבחים פתוחים, בחלל קטן העניין יכול להפריע. לא תמיד אדם רוצה לשבת בסלון ולהרגיש שהוא בסך הכול בהפסקה קצרה משטיפת הכלים במטבח (אפילו שיש מדיח כלים ומטבח מודרני שעלה חצי מיליון ש"ח). הפתרון הזול יותר של האדריכלים פריצקי וליאני היה לסגור את המטבח מאחורי דלת ולהעניק לו חדר משלו. במקרה הזה רוחבו של החדר הוא 70 ס"מ והדלת היא אקורדיון הזזה חצי-שקוף, אך מדובר במטבח סגור וזה העיקר. רק האור הנדלק מבעד לאקורדיון והצלליות הנראות מרמזים שמאחורי הדלת יש מטבח, למי שהספיק לשכוח.
הרעיון שהאורחים יראו מה יש בקומה אחת ואחר כך עוד יתאמצו ויטפסו לקומה השנייה נפוץ בבתים טוריים בבריטניה, אך לא בישראל
מכשירי החשמל במטבח, כמו המקרר מימין והמדיח שבמרכז, הוסתרו בדלתות בגימור תואם לארונות, כך שגם אם האקורדיון פתוח אין "רעש" ויזואלי. רעש ויזואלי נוסף שנבע ממסכי טלוויזיה גדולים בוטל, ובמקומם הותקן בתקרה מקרן השולח את קרניו אל מסך גלילה המשמש גם כווילון לדלת היציאה למרפסת. טלוויזיה שטוחה וקטנה קבועה על הקיר לצפייה מפינת האוכל או בשעות האור. מתחתיה שולחן אוכל מודרני בעיצוב עדין, שמתקפל בעמידה על הקיר ואינו תופס כלל מקום, כפי שמדגים שולחן נוסף זהה המקופל לצדו. שניהם עומדים על גלגלים כך שניתן להצמיד אותם לשולחן אחד גדול המתאים לשמונה אנשים, עם ארבע פלטות בגודל 80X80 ס"מ האחת.
אל מול המראה המודרני והנקי הזה של המטבח, המקרן ופינת האוכל, משדרת פינת ההסבה חמימות עם כוננית קטנה, שטיחים אתניים עתיקים ממרוקו ומירדן, ספה ופריטי ריהוט נוספים בגוני כתום וחום - וכמובן פרקט. לעומת הפרקט, רצפת הבטון בקומה התחתונה בולטת בגוני האפור שלה כשמעליה תקרה מתוחה. התקרה היא הברקה תרתי משמע, הגוון המבריק של הבד משקף את החלל ומגדיל אותו. כדי לעשות זאת היה צורך לשנות קיבעון מחשבתי ישראלי נוסף, להרוס את ההנמכה של המיזוג המרכזי ולעבור למזגנים מפוצלים. כל חדר זכה למזגן פרטי ששולב בארון הבגדים, ובקומה השנייה הוצב מזגן מעוצב עם חזית פרספקס אפורה התואמת לפרופילי האלומיניום שבפתחים.
אדריכלים המסוגלים לחשוב אחרת, הצליחו להפוך דירה של שלושה כוכים ומסדרון חנוק לדירת גג מאווררת ונוחה

הגבול למה שאפשר לשנות בדירה עובר בממ"ד, הניצב בין שני חדרי השינה. במקום ללכת נגדו, זרמו איתו והפכו אותו לחדר שירות מוגן, מסתורי ואפל המשותף לשני החדרים. עם ארונות שחורים, מקרר במראה רטרו ומנורה פיסולית במרכז החלל, איש אינו זוכר עוד שזהו ממ"ד מבטון מזוין.

מלבד הממ"ד מקשר בין שני חדרי השינה קו מבט ארוך מקצה לקצה, שדלתות החדרים העשויות זכוכית מאפשרות לו להמשיך ולתת תחושת מרחב בדירה כה קטנה.

בחדר השינה של הנערה השתמשו האדריכלים בדלת הזזה מזכוכית, ובדלתות ציר עבור חדר ההורים ושני חדרי הרחצה, שבהם בולטים כיורי הבטון החשוף בניגוד לדלתות השקופות. ביחידת ההורים נשקף חדר הרחצה משני צדי ארון בגדים, והצורך להגביהו בבמת עץ שמתחתיה זורמים המים לניקוז ומשם בקו ביוב חדש לניקוז המקורי, הוביל להמשכיות של ריצוף העץ ולהצבת המיטה גם היא על במת עץ. במה זו הפכה מחיסרון ליתרון המדגיש את אזור השינה במלכותיות סמלית וטקסית.

                                צילום אלעד שריג
מעל המיטה הזוגית הרחבה והצחורה תלויה תמונה בצבעים רכים של האמנית חיה גרץ רן, שעבודותיה פזורות בבית. מעט מתחתיה מותקנת תאורת קיר לבנה החוזרת ברחבי הבית, למעט בחדר הנערה שבו תלויים מתקרת הבריסול שני גופי תאורה, האחד עגול וגדול מעל המיטה והשני מעל כיור הרחצה.

פריצקי מסכם את הפרויקט במילה אחת, "אתגר", וליאני האיטלקייה מרחיבה ואומרת ש"בסך הכול ארגנו את החלל כך שהלקוח יוכל לעבוד איתו כרצונו בנוחות". את המידע על פתרונות הריהוט והעיצוב שהם מביאים ביבוא אישי הם מסרבים לגלות, כדי שלא יעתיקו מהם, אבל אם אתם בכל זאת בעניין של העתקות - כדאי שיהיה זה הראש היצירתי שלא מהסס לחשוב אחרת ושהצליח, כדברי בעלת הבית, "להפוך דירה של שלושה כוכים ומסדרון חנוק לדירת גג מאווררת ונוחה".

כל הזכויות שמורות למגזין בניין ודיור

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה