יום שבת, 21 במאי 2011

צילום אדריכלות ועיצוב פנים (מתוך מגזין בניין ודיור)

משתיים יוצאת אחת

הרעיון של חיבור בין שתי דירות היה נכון. כל אחד מאזורי הדירה המחודשת חלש על אחת הדירות שהיו בעבר נפרדות

מאת: אפרת בראשי

צילום: אלעד שריג

אדריכלות: סטודיו k1p3 - קארינה טולמן ופיליפ טומאנק , שטח: 180 מ"ר

זוג בשנות השבעים לחייהם החליטו אחרי 40 שנה של מגורים בכפר שמריהו לעבור לגור בדירה בתל אביב. המעבר הותנה בכך שפנים הבית יהיה מרווח ושמהחוץ הנשקף פנימה תיראה צמחייה ולא גגות העיר האפורים טבולים בערפיח. האדריכלים טולמן וטומאנק התחשבו בדרישות הלקוחות ויותר מכך, טרם תחילת הבנייה הם למדו להכיר את צורכי הזוג, כולל כל הפריטים וחפצי האמנות שאותם ביקשו להעביר מהווילה לדירה.

צילום אלעד שריג

החלל שנמצא כמתאים הורכב למעשה משתי דירות, ומלבד המעטפת נהרסו כל קירות הפנים. לאחר השיפוצים, או יותר נכון לומר הבנייה מחדש, הסתבר שהרעיון של חיבור הדירות היה נכון - כל אחד מאזורי הדירה המחודשת חלש על אחת הדירות שהיו נפרדות בעבר. על שטח של אחת הותאמו החללים הציבוריים, מטבח, פינת אוכל סלון ויחידת מגורים לעוזרת. בשטח השני -*רוכזו האזורים הפרטיים. החיבור בין שתי הדירות אפשר לאדריכלים לתכנן מעבר רחב במיוחד בין שני האגפים (1.50 מטר), המזכיר מידות של בית פרטי.

המעבר היה מותנה בכך שפנים הבית יהיה מרווח ומהחוץ הנשקף פנימה תיראה צמחייה ולא גגות העיר האפורים טבולים בערפיח

הדירה ממוקמת בקומה ראשונה בבניין משנות החמישים. הדיירים מציינים כי הסיבה שהחליטו לגור בקומה נמוכה היא כדי שיוכלו לראות את הירק והעצים המקיפים את בניין ולא לצפות על גגות העיר מלמעלה.

הדירה מחולקת לצורות שונות של חללים הקשורים ביניהם, והשימוש בהם מתבצע על פי צרכים משתנים. "אנחנו אוהבים קירות", מציינת טולמן. "לדעתי בית צריך להיות מורכב מקירות ומיחידות מפרידות שמסייעות להגדיר את הפונקציות". בדירה הזאת במיוחד היה צורך לתכנן מקום גם לציורי האמנות.

צילום אלעד שריג

חלל המגורים מבוסס על זוויות קהות, וכמו הקירות כך גם הריהוט המודולרי עשוי באותה צורניות שמוסיפה לתחושת התנועה בדירה

חלל המגורים המבוסס על זוויות קהות, וכמו הקירות כך גם הריהוט המודולרי של מינוטי (Minotti), עשוי באותה צורניות המוסיפה לתחושת התנועה בדירה. הקירות הזוויתיים מודגשים באמצעות מדפים רצים בצורות שונות שעוצבו על ידי האדריכלים. אלה תורמים לתנועה בחלל הגדול המושך את הנכנס פנימה ומשמשים כפלטפורמה לחפצי האמנות והעיצוב של דיירי הבית. מהסלון צופים מבעד לחלונות פנורמיים אל שפע של צמחייה המעניקה תחושה של גינה פרטית, המזכירה לדיירים את שהיה להם בכפר, במיוחד כשכל החלונות נכנסים לתוך כיס בקיר ויוצרים הרגשה של חוץ למרות ההימצאות בפנים.

המטבח, שממוקם מאחורי הסלון, צופה גם הוא לצמחייה שכל כך חשובה לדיירים. ממנו קיים מעבר ליחידת הדיור של העוזרת, שלה כניסה נפרדת לדירה מחדר המדרגות של הבניין. עיצובו של המטבח הותאם אישית לממדי הפועלים בו. גובה משטחי העבודה, העשויים קוריאן לבן עם נגיעות נירוסטה, הונמך ל-85 ס"מ. בנוסף לשלושה משטחי עבודה, סביב המטבח ישנו דלפק רחב המחבר בין המטבח לסלון. תכנון זה מאפשר עבודה והימצאות של כמה נוכחים בחלל מבלי לחוש צפיפות. טולמן וטמאנק עיצבו את הריהוט בפינת האוכל במיוחד לדיירים המרבים לארח, כשהם מתאימים לכיסאות של המעצב אירו סארינן (Eero Saarinen)שולחן אובלי בצבע פוקסיה שהולך ונעשה צר בצדדים ותואם את החלל הצר יחסית שבו הוא נמצא.

מהסלון צופים מבעד לחלונות פנורמיים אל שפע של צמחייה, המעניקה תחושה של גינה פרטית, המזכירה לדיירים את שהיה להם בכפר

המעבר הרחב שבין האזור הפרטי לציבורי נסגר לפי הצורך בדלתות צירים המסתובבות ב-180 מעלות לשני הצדדים. חדר השינה של הזוג המעוצב בסגנון נקי ואלגנטי מכיל פריטי מעצבים שהפכו לאייקונים בתחום העיצוב, כגון גופי תאורת באוהאוס של המעצב הגרמני וילהלם ווגנפלד (Wilhelm Wagenfeld) וריהוט עץ של המעצב והאדריכל האיטלקי גיו פונטי (Gio Ponti). חדר הארונות, המשתרע על שטח של 11 מ"ר, נפתח בדלת מסתובבת שכל צדה הפנימי הוא מראה המעצימה את החלל כשהיא פתוחה.

בחדר הרחצה של הזוג - הפתעה. גינת סחלבים השתולים בתוך עציצים על מצע חלוקי נחל וההופכים את החלל לפינת חמד. בעלת הבית ביקשה מהאדריכלים גינה, למרות העובדה שמדובר בדירה ולא בית קרקע. לפיכך עמדו האדריכלים באתגר קריאיטיבי במיוחד ויצרו לה גינה יוצאת דופן. "זהו אזור שאני מרבה לשהות ולא רק למטרת ניקיון הגוף", מציינת בעלת הבית. "יש שם ספסל נוח ותחושה נעימה כך שכיף לי לשבת שם עם הלפטופ ולבלות את זמני הפנוי". בשאר האזור הפרטי של הדירה ישנו חדר כביסה, משרד ביתי המשמש כחדר שינה עבור הנכדים המבקרים בתדירות גבוהה וחדר רחצה צמוד שטוף אור, כשהארונות הירוקים שנבחרו בחלל זה מתכתבים עם הירק שבחוץ.

צילום אלעד שריג

בחדר הרחצה של הזוג - הפתעה. גינת סחלבים השתולים בתוך עציצים על מצע חלוקי נחל וההופכים את החלל לפינת חמד

"אנחנו לא עובדים לפי סגנון קבוע", מסכמת טולמן. "בדירה האמורה שמנו דגש על פתיחת החללים ביחס לעצמם וביחס לחוץ, עם משחקי טקסטורות מתונים".

הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"

יום חמישי, 19 במאי 2011

צילום אדריכלות ועיצוב פנים (מתוך מגזין בניין ודיור)

אמריקה ואיטליה נפגשות במושב ישראלי
מאת חדווה אלמוז
צילום אלעד שריג

הוא, המושבניק, ביקש מראה מודרני, והיא, שגדלה בעיר, חלמה על מראה כפרי רומנטי. האדריכלית, שעמדה ביניהם, יצרה חניה כמו בארה"ב ופינת אירוח חיצונית כמקובל באיטליה - ואלו הם רק חלק מהאלמנטים באחוזה חדשה שנבנתה במרכז הארץ הכל התחיל כאשר החליטו בני זוג לעזוב את תל אביב האהובה עליהם ולעבור לכפר, למושב שבו גדל הבעל, והיום הוא מנהל בו את עסקי החקלאות שלו המיועדים לייצוא. חלומותיהם הפרטיים של כל אחד מבני הזוג השתלבו יחד ליצירת נווה משפחתי המספק גם את צורכי ילדיהם. הבכור מבין השניים עבר עם ההורים מהעיר אל הכפר והבת כבר נולדה כמושבניקית לכל דבר.

את עינוגי העיר תירגמו השניים לשפת הכפר וכבר בהיכרות הראשונה עם האדריכלית נטע דור הגישו לה רשימת דברים שעליהם הם לא מוכנים לוותר. במקום שפת הים של תל אביב הם ביקשו לחפור בריכת שחייה גדולת ממדים, ואת ההליכה ברגל לצפייה בסרט הם ביקשו להחליף בחדר קולנוע פרטי. את בעיית החניה בעיר ביקש בעל הבית לפתור בשיטה האמריקנית: מוסך רחב היכול להכיל בנוחיות שני רכבים, טרקטורון, אופניים ועוד, ובו נקבעה דלת כניסה המובילה ישירות למטבח

היה ברור שהמעבר לכפר יהיה מלווה בפתיחת פנים הבית אל החוץ. האישה, שלא הכירה את חיי הכפר, לא הבינה למה צריך להפנות את חזית הבית, שבה מתרכזת כל הפעילות החברתית, לחלקו האחורי של המגרש, אבל בן זוגה שגדל במושב והכיר את מנהגי תושביו עמד על דעתו ועל כך מברכים היום כולם.

מבחינת בחירת החומרים לבית הייתה החלטה גורפת: פרקט על כל הרצפה, כולל חדרי האמבטיה והשירותים. מעטפת הבית עשויה לבני סיליקט ומשקופי הפתחים, החלונות והדלתות עץ צבוע.

דור, אדריכלית מנוסה שהחלה את אופנת הפתיחות לחוץ כבר לפני שלושים שנה, נכנסה לתמונה כמגשימת חלומות. היא קיבלה לידיה את רשימת הבקשות שעל כולן, כך הסתבר בדיעבד, ענתה בשלמות ולשביעות רצון המבקשים. "זה היה ממש תענוג לתכנן בית על מגרש מלבני גדול", היא אומרת. "היות והדיירים ביקשו שלכל אחד מהחדרים יהיה את 'החוץ' שלו, מתחתי את הבית לאורך וחילקתי אותו לשלושה חלקים בעלי פונקציות שונות".

שלושת החלקים כוללים חלל משחקים גדול הפתוח לשני חדרי הילדים שבהם שירותים צמודים; יחידת ההורים, בה יש חדר שינה, אמבטיה מרווחת שגם היא פונה אל החצר ולחדר העבודה הכלול ביחידה, וחלון גדול הצופה אל הנעשה בחוץ; ואזור ציבורי הכולל סלון, מטבח שבו שולחן לארוחות יומיומיות, פינת אוכל לאירוח וחדר משפחה שבו מסך הקרנה גדול, ספרייה, ספה נפתחת למיטה וכורסאות לקריאה.

שלושת היחידות מתחברות באמצעות חצרות קטנות המשלבות גם בין הפנים לחוץ. "מאז ומתמיד אני דוגלת בקשר מירבי עם החוץ", מסבירה דור את המוטו שלה וגם את העובדה שהבית למעשה מהווה הפסקה בין החוץ שבכניסה לבית לבין החוץ שמאחור.

במשך רוב חודשי השנה החצר משמשת את בני המשפחה כבית חיצוני. ולרשותם עומדות כל הפונקציות הנדרשות: מטבחון, פינות הסבה, אזור משחקים, בריכה, שולחן אוכל לסועדים רבים וגינת תבלינים ריחנית.

דור, שלדברי בעלת הבית הגשימה להם חלום, ידעה לשלב בין האוריינטציות המנוגדות של הבעל והאישה. הוא, המושבניק, ביקש מראה מודרני מינימליסטי, והיא, שגדלה בעיר, חלמה על מראה כפרי רומנטי. אך מעבר לשילוב מתוחכם בין רצון השניים ידעה דור לייעץ להם בנושאים פרקטיים כמו מימוש חומרים.

הבחירה בלבני סיליקט למעטפת הבית נבעה מהיכרות עם האדמה באזור, שעקב תזוזה מתמדת יוצרת סדקים בבתים המחופים בטיח או בכל חיפוי אחר. מה שלא היה ידוע לדיירים הוא שעל פי רוב בבתים עם לבני סיליקט הבנייה נעשית באמצעות בלוקים והסיליקט הוא רק חיפוי. לכן ניתבה האדריכלית את חלום המעטפת לחברת אוסטק שמיר המתמחה בבנייה מתקדמת, שבין היתר מציעה ללקוחותיה מעטפת בנויה מלבנים שרופות בגוונים שונים. הוויתור היחיד שעליו הסכימו כולם ללא היסוס היה גוון הלבנים - במקום הלבן המזוהה עם הסיליקט נבחר אפור בעל יתרון של התיישנות יפה.
גם בנושא הפתחים מצאה דור דרך ביניים בין המראה המיוחל לפרקטיות. בהתלהבות רבה הדגימה בפני בעל הבית את יתרונות הדלת של חברת מרווין: מבחוץ - אלומיניום שאינו דורש טיפול תקופתי, ובמפנים - עץ צבוע, בדיוק כפי שחלמו. כבונוס לחלום, החלונות והדלתות בבית סופקו עם זכוכית מבודדת המאפשרת לבני המשפחה לילות שלווים חפים מקולות החוץ, שבהם יוכלו לטפח חלומות חדשים.

בעת הראיון נכחו בני הבית, האדריכלית דור ורחל לידן ממשרדה. היה תענוג לראות איך השותפים מחמיאים זה לזה על חלקו של כל אחד ביצירה. הם הרעיפו שבחים על דרך העבודה של אוסטק שמיר, של מרווין, של נגר הדלתות וילהלם מנגריית אמסטרדם, ושל נגריית נדוניה שבעליה בנה את המטבח ואת שאר הארונות בבית, של טופ אודיו שדאגו למערכות החשמל והשמע ושל צוות 3 שדאג לשריין את הבית במערכת אבטחה מבטיחה.

במחשבה לשנים הבאות "ריפד" בעל האחוזה, חקלאי ביסודו, את הבית בעצים. בצד הכניסה הוא נטע 70 עצים, רובם ממשפחת ההדרים - שבעה סוגים של לימונים, תפוזים, אשכוליות, קלמנטינות ואחרים. ליד הבריכה נטע עצי תות מיוחדים שלא צומחים לגובה ומתאימים בגובהם לקטיף על ידי ילדים. עצי שקד וזית הם רק חלק מהצמחייה הישראלית שהותאמה למקום, כמו גם גינת התבלינים.