העיר האסורה ראשון לציון: בית אסייתי בעיר החוף

מאת: דקל גודוביץ, בניין ודיור

צילום : אלעד שריג

יום שלישי, 20 במרץ 2012, 8:50

ישראלית עם סגנון מקומי גרמה לבית נופש אסיאתי לעשות עלייה לארץ. מה יצא? בית פרטי שהמזרח הרחוק והאקזוטי בו עוטף יסודות ישראלים

 

"כל חמש דקות מישהו עוצר את המכונית, יורד, מצלם וממשיך", צוחקת האדריכלית קורין לוי, המתכננת והמעצבת של הבית בן ה-340 מ"ר הכל כך לא סטנדרטי שבו אנחנו מבקרים ומושך תשומת לב רבה על רקע הנוף המקומי ברחוב הבנים בשכונת נחלת יהודה א' בראשון לציון. לוי, הנדסאית אדריכלות שהתחילה את לימודיה בעיר האג בהולנד וסיימה אותם במכללה למינהל, תכננה כמה וכמה בתים עבור אחרים והחליטה, יחד עם בעלה, להגשים לעצמם חלום. "כמעצבת, אני תמיד מתאימה את עצמי ללקוח ופתוחה להרבה מוטיבים וסגנונות, אבל היה קשה לי לבחור משהו לעצמי. בסוף הבנו שמה שאנחנו רוצים זה לחזור הביתה לבית נופש שבו נרגיש נוח ונעים, והמקומות שבהם הכי נהנינו היו במזרח", מסבירה לוי איך הגיעה אסיה הרחוקה והגדולה לשכונה קטנה בראשון לציון.

לא מפסיקים להתפעל. הכניסה לבית

מבחוץ, הבית נראה לישראלי הממוצע כמו מבנה סיני או יפני אבל לוי ממהרת להסביר ואומרת שלא כל מי שיש לו עיניים מלוכסנות הוא יפני. "הבית הוא הכלאה של מוטיבים אסיאתיים מסורתיים מסין ומהמזרח כולו ומודרניזם עכשווי, כך שלא יהיה זר מדי בנוף הישראלי, למרות שהוא לא שגרתי". ואולי באמת, ברוח הגלובליזם, מה רע בכך שאסיה תגיע קצת לראשון לציון, ולא רק שראשון לציון תטוס לאסיה? ויותר מזה, אולי המרחק בין בית ישראלי עם רעפי בטון אפורים לבית אסיאתי אינו גדול כמו שנדמה בתחילה. גג הפגודה עשוי מרעפי חרס אפורים חצי גליליים, שנקנו ממפעל סיני שמייצר אותם בטכניקה מסורתית, כולל הטבעת חותמת בחזית הרעפים, כאלה שדרשו בעלי מקצוע מיוחדים כדי להרכיבם. עם זאת, בסופו של דבר ההבדל בין גג הפגודה מראשון לציון לגג רעפי בטון אפור המקובל בבתים ישראלים הוא בפרטים, או אולי בקצוות כמו למשל בהתעגלות שבקצה הגג שהופכת מיד כל גג רעפים ישר לפגודה. התעגלות זו חוזרת שוב בקצה הקורה התחתונה של הגג בחזית האחורית שעשויה לא מעץ, כמיטב המסורת, אלא מקורת פלדה ברוח המודרניזם העכשווי.

התעגלויות דומות של קצוות אפשר למצוא גם בפרטי הריהוט בבית, כמו בשידת העץ בחדר הרחצה של הורים או בקצה מיטת ההורים, שהגב שלה מתעגל בהמשכיות עם המיטה. ולא דיברנו עדיין על העיגול הגדול ביותר שבולט לרחוב - חלון ענק בגובה שתי קומות שמשקיף מערבה. לפילוי, חלון עגול הוא מוטיב סיני מסורתי וחלק מתורת הפנג שואי, למרות שלא נעשה בתורה זו שימוש מסורתי כאן. העיגול משתלב טוב בקומפוזיציה של הנפחים ומכניס הרבה אור לחדר המדרגות כשכל החלונות בבית משלבים אלומיניום שחור מבחוץ ועץ מבפנים, עם וילונות הצללה פנימיים שנראים כפרשנות נקייה ולבנה מאוד למגילות ציור יפניות.

עיגול אחד ענק. החלון

לוי נתנה למוטיבים אסיאתיים רבים פרשנות עכשווית. שני עמודי הכניסה השחורים, עם בסיסים לבנים שמחזיקים את גג הרעפים ומסמנים את הכניסה לבית, עשויים מבטון וצבע שמן בשיטה הבנייה העכשווית ולא מחומרים מסורתיים. העמודים חוזרים שוב גם מאחור, וגם שם הם מנותקים מהקירות ברוח המודרניזם שהפריד בין הקירות לשלד ויצר הדגשה לעמודים. לעומתם, חמישה עמודי במבוק בתוך תעלת חלוקי נחל שחורים משמשים כמעין פרגוד חצי אטום מאחורי הספה, שמצניע את הכניסה לחדר השינה של ההורים. הצל המודרני והנגטיבי של הבמבוקים נראה על הקיר הלבן שמאחוריהם, שבו הוטבעו במבוקים בתוך הקיר ומעל כל אחד מהם תאורת הלוגן מדגישה ודרמטית.

ככה מצניעים את הכניסה לחדר. חדר השינה

החדר עצמו

מעקה הברזל של המדרגות והבריכה הוא תבנית גיאומטרית של מחיצות הזזה סיניות שעובד ושוכפל לגודל הנדרש. לעומת המעקה, בחדר השינה של ההורים, הדלתות לחדר הרחצה ולחדר הארונות הן דלתות סיניות ממפעל קטן שמייצר אותן בעבודת יד. עוד דוגמה מקסימה לפריט סיני שמשלב בין יכולת ייצור מודרנית למסורת וחומרים היא אריחי החיפוי לחדרי הרחצה שעשויים מפסיפס: בשירותי האורחים פסיפס של קוביות עץ מפירוק וממיחזור של ספינות ישנות, ובחדר הרחצה ילדים פסיפס ריבועי קוקוס.

אפילו מעקה המדרגות פונה לכיוון סין

הכל עבודת יד. אמבטיית ההורים

רוב הפריטים בבית, כולל הרהיטים, יוצרו בסין וביניהם שולחן האוכל ושולחן סלוני מעץ שנפתח ומאפשר להסתיר בתוכו את שלטי הטלוויזיה. בדומה לדוגמאות המובלטות על שולחן הסלון, גם עמדת הטלוויזיה שמולו עשויה מסדרת תיבות ומסגרות מלבניות שנבנו על ידי בעלה של לוי. התיבות עשויות משלד פלדה, בציפוי גבס וצבע שהקנה להם מראה סופי של בטון חשוף ותיבת הטלוויזיה מסתובבת על ציר מרכזי, כדי לאפשר צפייה גם מהגינה.

גווני חום נעימים. המטבח

עמדת הטלוויזיה עושה את הכל. הסלון

הסלון מעבר לפלזמה

הגינה כולה אומרת סין, החל מהעצים הגזומים בקפידה ובגודל נמוך כעצי בונסאי בחזית האחורית, דרך הדקלים הרבים סביב הבית, צמחי הביצה סביב השביל הטבעי בחזית הקדמית לצד החלון העגול ועד צמחי הבננה והבמבוק שמסתירים את חלון חדר הרחצה של ההורים. צבעי השחור והאפור חוזרים בכל הבית, בעמודים, ברעפים, באלומיניום לפתחים, במעקות, בריצוף האבן, בספי החלונות ובאמבטיה, במחיצת הטלוויזיה בסלון, במדרגות הבטון ובמרכזן שטיח אפור, בלבנים האפורות לחיפוי קירות החוץ, ואפילו בריהוט הגן מראטן אפור ולצדו שמשייה שנראית לפתע גם היא אסיאתית. "האפור הכהה אינו מקובל בארץ", מסבירה לוי ונותנת עוד דוגמה להתאמה של המזרח לישראליות. "אלה גוונים פרקטיים מאוד, וגם משמשים רקע טוב וכל מה שיושב עליהם קופץ החוצה, בניגוד ללבן, שהוא קר מדי ולא מתאים לעיצוב כאן".

קיסרי סין היו שמחים להשתזף פה. החצר והבריכה

את הססגוניות שמרה לוי לקומת חדר הילדים בה הודבק, כרקע לריהוט מיניאטורי ירוק ומתוק שיובא מסין, גם טפט קיר צבעוני שמתאר מסע עולמי עם כביש שעובר לאורכו. עוד משולבים בחדר הקטן רהיטים רומנטיים. במבואה יש ארגזי עץ לאחסון ומשלימים את המראה שטיחים קלועים ופוחלצי בד שתלויים על הקירות. חלון ברזל שחור מסביב לקיר המרכזי בחדר הילדים הגדול מנתק אותו מהקירות האחרים, כמו הקיר עם החלון העגול הגדול שמגיע מסין ומנותק מהקירות שלצדו בשני חריצי זכוכית משני צדי המדרגות.

החדר הכי ססגוני בבית. חדר הילדים

עוד זוית בחדר הילדים

רגע לפני סיום ושנייה לפני שמתבררת התהייה על הקשר שבין אסיה לגוש דן מגיעה עוד הפתעה גלובלית קטנה בדמות תמונות של נשים אסיאתיות בסגנון הודי שתלויות בסלון. אלה לא נקנו בסין אלא דווקא בגלריית אמנות מקומית ובכלל צוירו על ידי אמן רוסי שחי בישראל ובקנדה. מישהו אמר גלובליזציה ולא קיבל?

צילום: אלעד שריג

נוף העיר הגדולה מכל עבר: דירת יוקרה בתל אביב

מאת: שני הררי, בניין ודיור

צילום : אלעד שריג

יום שבת, 24 בדצמבר 2011, 2:05

זוג הורים ושלושה ילדים החליפו בית כפרי צמוד קרקע בדירה יוקרתית במגדל תל אביבי, וכפריות גדושת פרטים במינימליזם אורבני

 

מבט אל המטבח מן הסלון

הרבה פעמים מעבר לבית חדש מלווה בשינויים לא מעטים, במיוחד כשמדובר בהחלפת סביבת מגורים. השינויים מלווים בקבלת החלטות רבות, בזמן הסתגלות, בקביעת סדרי עדיפויות ובפינוי זמן לתהליך הממושך של הכנת הבית החדש. במקרים רבים הדיירים רואים במעבר למקום מגורים חדש כנקודת שינוי בחיים, כזו שכוללת בחינה מחדש של סגנון עיצוב מועדף. זה בדיוק מה שהחליטו לעשות בעלי דירת 250 מ"ר גדולה באחד המגדלים היוקרתיים בתל אביב, שאליה עברו לפני כמה חודשים, כשהם מפקידים את מושכות התכנון ועיצוב בידי האדריכלית אנג'לה לנצ'יאנו.

את לנצ'יאנו הכירו הבעלים בעת רכישת הדירה ובזמן שעיצבה כמה דירות נוספות באותו מגדל. היכרות קצרה והתרשמות מפרויקטים אחרים סיפקו להם מידע רחב שסייע להם לקבל את ההחלטה לשכור אותה כמעצבת. הם נתנו לה חופש פעולה מוחלט הן בחלוקת החלל והן בבחירת החומרים והריהוט, בקיצור, סמכו עליה בעיניים עצומות. לדירה החדשה עברו בעלי הבית מבית פרטי מרווח מאוד מחוץ לעיר. הבית הישן היה מעוצב בסגנון כפרי מרוקאי, גדוש פריטים דקורטיביים ואורנמנטליים מסורתיים והמעבר לדירה החדשה הביא אותם לוותר על החפצים שליוו אותם במשך שנים, מלבד כמה תמונות גדולות שעברו איתם לדירה החדשה. כך, הם היו נחושים בדעתם לעשות שינוי קיצוני בסגנון החיים.

נוף העיר הגדולה מכל עבר

מבט מן הסלון אל המטבח

שתי דרישות בסיסיות היו לבעלי הבית בעיצוב: חלוקת הדירה לחללים מרווחים וסגנון עיצוב מאופק ומלא הידור. הדירה, שממוקמת בקומה גבוהה מעל מגדלי מגורים אחרים בסביבה, היא למעשה חיבור של שתי דירות כשאת החלל הגדול שהתקבל חילקה לנצ'יאנו בהתאם לצרכיה של המשפחה. כך נוצרו אזור ציבורי, שכולל סלון, פינת אוכל ומטבח, ואזור אישי, ובו סוויטת הורים, שלושה חדרי שינה לילדים ושני חדרים המשמשים לעבודה ולאירוח.

"עיצבתי את הדירה בסגנון מודרני ואלגנטי, בגוונים של אפור, חום ולבן", נזכרת לנצ'יאנו. "המחשבה על יצירת תחושה של מרחב הנחתה אותי בבחירת חומרים שיעצימו את הנתונים הטבעיים של החלל הגבוה של הדירה". תשומת לב מיוחדת נתנה המעצבת לאביזרים, שתפקידם, לפי דעתה, להעניק תחושה חמימה ונגיעה אישית לחומרים ה"קרים". כך למשל, בפינת האוכל, על שולחן מסיבי מעץ מלא עם בסיס נירוסטה מסודרים כדי חומר גדולים בסגנון פרימיטיבי, ועל שולחנות זכוכית מוארכים עם רגלי נירוסטה ניצבים עציצי אבן ופסלים קטנים. בסלון, בין הספות הלבנות-אפורות, פרוש שטיח מרצועות עור שנארג בעבודת יד והמפגשים בין חומרים בעלי אופי שונה, רהיטים ואביזרים מעניקים לחלל אווירה מהודרת וגם ביתית, הרמונית ומלאת עניין.

תשומת לב מיוחדת לאביזרים

מבט כולל על אזור האירוח

גודל הדירה אפשר להקצות שטח רב ליחידת ההורים ולהופכה למעין סוויטה אינטימית, מרווחת ומפנקת במיוחד. זהו חלל אחד גדול שכולל אזור שינה, חדר ארונות, פינת ישיבה ואזור רחצה - כולם פונים לנוף המרהיב הנשקף מן החלונות. מאחר שזהו חלל פרטי, הרשתה לעצמה לנצ'יאנו לתכנן את פינת הרחצה כחלק מהחלל, פתוח כמעט לחלוטין, למעט דלת זכוכית חלבית בחלקה האמצעי. חלונות הזכוכית לאורכו של החדר נמשכים גם בפינת הרחצה וכך מתאפשר למי שיושב באמבטיה או בשירותים ליהנות מהנוף. השילוב בין זכוכית שקופה לחלבית מתקיים גם בחדר הרחצה של הילדים, המוקף כולו בקירות ודלת מזכוכית, שבה נחשף פס תחתון שקוף. האפקט המתקבל משקיפות לצד אטימות חלקית, בייחוד בתוספת תאורה, הוא מרהיב.

אותה זכוכית - בתצורתה החלקה, הנקייה והבוהקת - מופיעה גם במטבח, לכל אורך הקיר. כאן, לעומת דלתות וקירות חדרי הרחצה, נעשה שימוש באריחי זכוכית לקובל לבנים ואטומים לחלוטין שאינם בולעים אור אלא מחזירים את האור הרב החודר מהחלונות הגדולים אל החלל הציבורי הפתוח וגורמים לו להיראות אפילו גדול ואוורירי יותר.

סוויטה אינטימית ונוחה. חדר השינה

חלונות הזכוכית לאורכו של החדר נמשכים גם בחדר הרחצה ומאפשרים הנאה מן הנוף גם מכאן

כשהגיעה השעה לרהט את הדירה היה ברור ללנצ'יאנו שמוכרחים לרכוש רהיטים חדשים, כי אלו ששימשו את בעלי הבית בביתם הקודם לא יתאימו לסגנון המודרני והנקי של הדירה הנוכחית. עם זאת, כמה תמונות שהיו תלויות בבית הישן נתלו גם כאן. מעניין במיוחד סיפורו של ראש הזברה שמצאה לנצ'יאנו במחסן ביתם של בני הזוג. "ראש הזברה המפוחלץ שהיה זרוק אצלם במחסן נראה לי פתאום מתאים כתוספת מיוחדת ובלתי שגרתית לדירה". הזברה, שאגב, פוחלצה רק לאחר שמתה מוות טבעי בחווה באפריקה, זכתה למקום של כבוד בסלון, בנישה מיוחדת שתוכננה עבורה. "אנשים נכנסים לדירה ולא יודעים ממה להתפעל קודם", מספרים בעלי הבית "מהגודל, מהנוף, מהדלתות השקופות, מסידור הרהיטים והאביזרים האלגנטי וההרמוני או מהזברה הצופה בשקט מהקיר על הנעשה בסלון ובמטבח".

(צילום: אלעד שריג)

לפורטל BVD לעיצוב פנים מבית מגזין בניין ודיור

פינת הרחצה כחלק מהחלל, פתוח כמעט לחלוטין, למעט דלת זכוכית חלבית

פינה במרפסת

ראש זברה שפוחלצה לאחר מותה הטבעי באחווה אפריקאית ונמצא במחסן המשפחה זכה למקום של כבוד בסלון הדירה החדשה