יום שישי, 18 בנובמבר 2011

וילה מלכותית: עיצוב אירופאי בלב המזרח התיכון

בני זוג שמחוברים לתרבות הקלאסית ביקשו לעצב בית בסגנון שלא נראה במחוזותינו. דלת הכניסה גבוהה במיוחד, הרצפה משיש שנפוץ בארמונות וקומת המרתף מעוררת חשק לעשן סיגר ולשתות ברנדי עם לואי ה-15. הכינו את הדרכונים
צילום, אלעד שריג
חזיתו של בית, הנמצא בשכונה שרוב הבתים בה מעוצבים בסגנון טוסקני או מודרני, מתייחדת ביצירות ברזל שמאפיינות את סגנונו הייחודי של לואי ה-15, שמצא חן בעיניו של בעל הבית. ואכן, כשעוברים ברחוב אי אפשר להחמיץ את הבית, שבחזיתו משולבות עבודות נפחות שאפשר לראות רק בארצות אירופאיות שבהן שולטת מסורת זו.

מעבר לשער הכניסה מתנוססת דלת כניסה גבוהה, שבראשה סמל המשפחה המלכותית. סמל זה מורכב, כיאה לכבודה של המשפחה, מראשי התיבות של שם בעל הבית. הדלת נראית כמו יצירת נפחות אומנותית ומחופה בחלקה הפנימי בזכוכית חלבית. בשעות אחר הצהריים, כשקרני השמש מאירות את הדלת, סמלה של המשפחה מופיע כצלילית הדורה על רצפת השיש המיוחדת.


קומת הכניסה (צילום: אלעד שריג)

בחיצוניות הבית בולטים אלמנטים מיוחדים נוספים כמו קרניז בגג, עיטורים בפינות, משקופי אבן סביב חלונות קשתיים עשויים בעבודת יד, וחלונות עץ לבנים בעלי חלוקות רבות. "לא היה לי שום ניסיון קודם בסגנון הבנייה הזה, אולם בעלי הבית דאגו להגשים את חלומם. הם סיפקו לי חוברות וספרים והיו שותפים מלאים לתכנון ולעיצוב", מתוודה האדריכלית, רחל שיינפלד.

הנשף עומד להתחיל

בכניסה לבית מקבל את הבאים גרם מדרגות מעוגל ומהודר, שמספק את הרושם כי הנשף עומד תכף להתחיל. הרצפה הבוהקת עשויה משיש רפאל, שנמצא בשימוש רב בארמונות אירופאים ושיובא במיוחד לבית, לאחר מיון מדוקדק שנעשה בארץ המקור - איטליה. "זהו שיש בעל גידים, שפופולרי מאוד גם בארמונות הסעודיים בגלל הגידים", מסבירים הבעלים.



שיש מארמונות אירופאים (צילום: אלעד שריג)
בכניסה ממקומת גם מנורת שנדליר נוצצת, ובפינה עומד פסנתר כנף, למרגלותיו של וילון מסך מרובה כפלים בדוגמאות קלאסיות. המעקות מעשה ידי אומן ומלווים גם את המדרגות והגלריה בתוך הבית. כל הדוגמאות לקוחות מהחוברות שנרכשו במיוחד לצורך העניין ברובע סן מישל בפאריס. כדי לשמור על האותנטיות הדוגמאות שורטטו ידנית על ידי האדריכלית, והייצור הופקד בידיו של איתן ליברמן מחברת יצירות ברזל.

"כל קיר וקיר בבית קיבל התייחסות מיוחדת", מצביעה שיינפלד על קירות שאותם מעטרים קרניזים, ובאזורים מסוימים גם חיפויי עץ בדוגמאות שונות, כפי שמקובל באירופה. מעל הקרניזים ממוקמים וילונות וטפטים בצבעים עזים. שני עמודי שיש מעטרים את חדר האוכל, וגם התקרה מעוטרת לאורך פינות המפגש עם הקיר. הריהוט הוא שילוב של חדש וישן, אך בעל קו נאו קלאסי ברור. אפילו כלי האוכל כאילו נלקחו מסיפור אגדה.


שני עמודי בחדר האוכל (צילום: אלעד שריג)

עיצוב הפנים נעשה בדקדקנות רבה גם בחדרי המגורים, שנדמים כאילו נלקחו כל אחד מאגדה אחרת. בחדר אחד הפכו הילדים לרבי חובלים: כל מיטה היא יאכטה ואפילו הגה אנייה אמיתי, שנאסף באחד השווקים בחו"ל, נמצא על הסיפון. ידיות הארונות, איך לא, נראות כעוגנים קטנים, וכמובן שגם מקומם של גלגלי ההצלה ווילונות עם הדפסי סירות אינו נפקד.

חדרי הבנות הם חדרי סינדרלה אמיתיים וכוללים טפטים בגוונים רכים, סוס נדנדה ובובות במראה עתיק, רצפת פרקט, ריהוט מפנק וציורי קיר של פיות וסוסים. ליחידת ההורים מראה של חדר שינה מלכותי, עם ריהוט ייחודי בגווני זהב בהיר וקרם, אמבטיה פרי סטנדינג וטפט תואם.

טעם של חו"ל 

הבית בנוי על שטח של 270 מ"ר, במגרש בגודל 450 מ"ר. יחד עם הבריכה, לא נותר מקום רב לגינה. "החלטנו לרצף את כל החוץ כהחלטה מודעת ליצירת תחושה של מרחב", מסבירה שיינפלד את ההתמודדות עם צורכיהם המרובים של בעלי הבית, "אף שהמגרש אינו גדול, הוא עונה על כל הפונקציות הנדרשות".


כלי אוכל מסיפור אגדה (צילום: אלעד שריג)

הארמון אכן טומן בחובו הפתעות רבות. למרות צמצום שטח הגינה, בעלי הבית מצאו דרך מקורית שאפשרה להכניס את הירוק לחצרם, באמצעות ציורי קיר עשירים של עצים, פרחים ונוף, שצוירו על ידי האמנית אילנה.

קומת המרתף היא עולם שלם בפני עצמו. החלל המרכזי משמש כחדר קולנוע ביתי וכמשרד. הוא מחופה בעץ ומרוהט בפריטי עור ועץ, שמעוררים את החשק להתיישב ברוגע עם סיגר וכוס ברנדי. אחרי שהייה קצרה בקומת המרתף מתגלים לפתע ובמלוא הדרם גני ורסאי, שבהם שכן גם ארמונו של המלך לואי ה-15. הגנים מופיעים כציור קיר על דופן החצר האנגלית הצרה, שנועדה להחדיר אור ואוורור למרתף.

תגובה 1: